סיכום היום הראשון במלחמה עם איראן

סיכום היום הראשון למלחמה. 28 בפברואר 2026
היום, סוף סוף, ישראל וארצות הברית התחילו להשלים את העבודה מיוני, שנשארה אז לא גמורה.
1️⃣ המכה הראשונה - רחבה ומפתיעה
לפי הגרסה הישראלית והאמריקאית, בשעות הראשונות של המבצע חוסלו:
עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן,
עלי שמח'אני, יועצו הקרוב של חמינאי וראש מועצת ההגנה,
מוחמד פקפור, מפקד משמרות המהפכה,
עזיז נסירזאדה, שר ההגנה,
מוחמד שיראזי, ראש הלשכה הצבאית של המנהיג העליון,
סאלח אסדי, ראש אגף המודיעין של מפקדת החירום חאתם אל-אנביא,
חוסיין ג'באל עמיליאן, יו"ר ארגון SPND,
רזא מוזפארי-ניה, לשעבר יו"ר ארגון SPND,
ובסך הכול כ-30 בכירים, מפקדים ובעלי תפקידים של הרפובליקה האסלאמית.
אלה הנתונים שמגיעים מהצד הישראלי. עדיין אין אישורים בלתי תלויים לגבי כל השמות, אבל גם אם רק חלק מהרשימה הזאת יתברר כנכון, מדובר במכה החמורה ביותר למרכז קבלת ההחלטות של המשטר מזה עשרות שנים.
זהו הישג טקטי משמעותי. ההפתעה, עומק הפגיעה והשיתוק של צמרת השלטון הם הישגים ממשיים שקשה להתווכח איתם.
2️⃣ התגובה האיראנית
התגובה הגיעה מהר, אבל הייתה כאוטית, לא עקבית ולא שקולה.
התקיפות לא כוונו רק נגד ישראל, אלא גם נגד יעדים במדינות ערב במפרץ, כולל איחוד האמירויות ובחריין. באבו דאבי, לפי דיווחים ראשוניים, נהרג לפחות אדם אחד.
כבר ביום הראשון איראן הצליחה לפגוע לא רק בישראל, אלא גם במדינות באזור שאינן נמצאות איתה רשמית במלחמה, וחלקן אף קיימו איתה קשרים ידידותיים. זו מכה פוליטית קשה בעיקר לעצמה.
בתל אביב - פגיעה ישירה.
הרוג אחד.
לפחות 20 פצועים.
3️⃣ אבל העיקר הוא לא לבלבל בין טקטיקה לאסטרטגיה
חיסול הצמרת ועליונות אווירית ≠ הפלת המשטר.
המערכת האיראנית איננה אוטוקרטיה אישית של אדם אחד, כמו למשל הפוטיניזם. נכון, חמינאי היה המרכז הרוחני וגם מוקד הכוח המרכזי.
אבל מבנה השלטון באיראן הוא מוסדי. יש מנגנוני החלפה, יש מנגנון פקידותי ודתי חזק. יש גם מערך כוח משמעותי, וגם תמיכה של חלק לא קטן מהאוכלוסייה.
המחאות של ינואר דוכאו, ואיתן חוסלו גם המנהיגים הפעילים של האופוזיציה.
כרגע אין גל רחוב המוני, והחברה האיראנית חיה תחת פחד עמוק אחרי מטחי הירי לעבר המונים רק לא מזמן.
משטרים לא נופלים מהאוויר, בטח לא כשבפנים אין שלב פעיל של מרד.
4️⃣ מה זה אומר
פתיחה מצוינת למבצע.
אבל זה רחוק מאוד מהסוף.
תרחיש של עימות ממושך, קשה וכואב נראה כרגע הרבה יותר ריאלי מתרחיש של קריסה מהירה של המשטר.
ייתכן גם תרחיש של הישגים חלקיים, בדומה למודל של מלחמת 12 הימים: פגיעה בתשתיות, ערעור זמני של היציבות, אבל תוך שימור המערכת השלטונית, ובהתאם גם שימור האיום.
היום הראשון הוא הלם והצלחה מרשימה.
אבל מכאן והלאה מתחילה בחינת העמידות של כל הצדדים.
אופוריה היא יועץ גרוע.
שיקול דעת קר הוא הדבר היחיד שיש בו היגיון עכשיו.